2017-07-19-PHOTO-00016015

רן אפלברג, אחד מסופרי הרשת המוכרים והאהובים בישראל, בא לסליק כדי לספר איך כתיבה מהלב יכולה לשנות את חייך.

זוהי הרצאה אינטימית, מרגשת, מעצימה, על חשיבות הרגש כמנוע לשמחת חיים, על הדרך שבה כל אחת ואחד מאיתנו יכול לייצר תכנים ויראלים ועל הספרות החדשה שצמחה מהרשת ושינתה את כללי המשחק.
תוך כדי הערב רן יחבר עם הקהל סיפור מקורי, חד פעמי, בלתי נשכח, בעזרתו נלמד על עצמנו ועל האופן בו אנו מפענחים את העולם שמסביבנו.

******************************

רגע לפני שהרב הכריז עלינו כבעל ואישה…
הופיע לפתע, מבלי שהוזמן, האקס המיתולוגי של ארוסתי, זינק לבמה וצעק:

“אסור לך להתחתן איתו! אני ואת נועדנו זה לזו!”

כולנו בהינו בו המומים והרגשתי את הלב מצטמק בחזה,
כי ניתאי היה האהבה הגדולה ביותר של ארוסתי, עד שקם ועזב,
והיא מעולם לא התאוששה מזה.

“בבקשה גאיה, הייתי אידיוט,” הוא הביט בה מאוהב, “תני לי להוכיח לך שאני הגבר של חייך!”

הבטתי באהובתי. דמעות עמדו בעיניה והרגשתי שחיי עולים בלהבות.

*
“אני לא בנוי למערכת יחסים,” אמר ניתאי לגאיה, כשנפרד ממנה אחרי שנה שהיו יחד, והיא כל כך הופתעה שלא הצליחה לאכול במשך שלושה שבועות.

לקח לה כמה חודשים טובים עד שהפסיקה לבכות בכל פעם כשחשבה עליו,
ולבסוף, כשהחלה לחזור לעצמה – ניתאי הופיע בבית הקפה בו עבדה.

“טעיתי. אני אוהב אותך ורוצה שנחזור,” הוא אמר לה
והיא פרצה בבכי והסכימה.

*
אחרי חצי שנה, רגע לפני שעברו לגור יחד, ניתאי שוב עזב. “אני רוצה לטייל בעולם, לא להיכלא בדירת חדר וחצי,” הוא הודיע לה.

גאיה קיבלה את זה רע יותר מהפעם הקודמת, כי הייתה בטוחה שטוב לו.

“תעשה מה שמרגיש לך נכון,” היא ענתה וכשהלך – בלעה את כל הגלולות בבית.

ניתאי לא ביקר אותה בבית החולים. “זה מתוך התחשבות. לא רוצה שהיא תבין את זה לא נכון,” הוא הסביר לחברה משותפת.

*
גאיה החלה טיפול פסיכולוגי, לקחה גלולות פסיכיאטריות, חזרה ללמוד באוניברסיטה ויום אחד ניתאי הפתיע וחיכה לה בפתח הכיתה, עם תרמיל גב וזר פרחים.

“הסתובבתי בכל העולם,” הוא חייך אליה, “אבל אישה כמוך אין בשום מקום.”

למרות שהיא ידעה שאסור לה,
שזה רק יזיק,
משהו במראה שלו, בחיוך, הטיל עליה כישוף והיא השיבה אותו לחייה.

*
הם עברו לגור יחד וניתאי עשה הכל כדי להוכיח שהוא רציני:
דיבר על חתונה, ילדים, בית משלהם…
אבל כשהיא נכנסה בטעות להריון – הוא התעצבן, דרש שתפיל ואז עזב כי היא “עשתה לו את זה בכוונה ואי אפשר לסמוך עליה.”

גאיה לא חיכתה וכבר באותו יום אשפזה את עצמה במחלקה פסיכיאטרית.

*
“לפני שהכרתי אותו הייתי סופר-רציונלית,” היא סיפרה לי כשהתחלנו לצאת, “למדתי מדעי המוח, מעולם לא נתתי לרגשות להשתלט עלי, אבל אז התאהבתי בו, בפעם הראשונה בחיי.
מאותו רגע לא היה אכפת לי מכלום. הוא היה העולם שלי, האוויר, המשמעות לקיומי…”

“אבל איך נהייתה לו כזו השפעה עלייך?” תהיתי.

“הפסיכולוגית שלי טוענת שגדלתי בבית שבו לא ידעו איך לחבק ולנשק – ושניתאי היה הפוך מזה; הוא סחף אותי בלהט שלו, הטביע אותי במבול רגשי שלא הכרתי, והתמכרתי לחום הזה, שנעדר עד אז מחיי. וכשהוא עזב – התפרקתי, כי הייתי בטוחה שלא אוהב עוד לעולם.”

לא אמרתי כלום, אבל בתוכי גם אני פחדתי שהיא אף פעם לא תרגיש אלי את שהרגישה אליו.

בהתחלה היא באמת לא הרגישה כלום, רק חיבבה אותי, לא יותר. אבל לאט לאט הלב שלה נפקח אלי ויום אחד אמרה שהיא אוהבת אותי.

זה היה הרגע המאושר בחיי.

שנתיים היינו יחד עד שאזרתי אומץ להציע נישואים.
ודווקא היום, בחתונה שלנו, החלאה היה צריך לחזור?!

*
עמדתי בחופה שלי רועד מזעם ומת מפחד – בעוד שניתאי זרח מאהבה.
הוא חטף מהרב את המיקרופון ופנה לקהל המוזמנים:

“אני יודע שזה נראה לכם הזוי, אבל שנים ברחתי מהאישה המדהימה הזו, כי פחדתי מאהבה.
בשנה האחרונה עשיתי ים בכסף אבל נשארתי ריק בפנים, כי הלב שלי היה איתה, ואהיה פושע אם אתן לה להתחתן עם מישהו אחר.”

ומול כולם הוא כרע ברך, שלף טבעת יהלום ענקית ובקול רך ואוהב אמר: “גאיה, האם תתחתני איתי?”

זהו, לא יכולתי להתאפק יותר, צעדתי אליו והתכוונתי לפוצץ אותו – אבל גאיה עצרה אותי.

“שלא תעז,” היא אמרה
והרגשתי איך ליבי מתפורר.

*
גאיה הביטה בניתאי, לקחה בעדינות את המיקרופון מידו ופנתה נרגשת לקהל המוזמנים.

“ואו… חשבתי שדברים כאלו קורים רק בסרטים,” היא נגבה דמעה והניחה יד על כתפו. “עד שהכרתי את ניתאי – לא ידעתי מה זו אהבה,” היא חייכה אליו. “תביטו בו, בנות. תראו כמה שהוא חתיך, זוהר, מקסים. תסתכלו טוב, כי כמה שהוא יפה מבחוץ – ככה הוא רקוב מבפנים.”

ניתאי, אני והמוזמנים בהינו בה המומים.

“הטינופת הזו עשה אותי חולה,” היא המשיכה, “שוב ושוב. פעם אחרי פעם. כי כנראה שזה מה שהוא חושב שצריך לעשות לאישה שאוהבים: להרוס אותה.” והיא הביטה בעיניו. “ניתאי, מיום שהכרנו – נתתי לך את כולי, ואתה נתת לי בנדיבות – לתת לך הכול.
ולקחת עוד.
ועוד.
עד שכמעט לקחת את חיי.
ועכשיו אתה גם רוצה לקחת את הגבר שלי? שריפא לי את הלב? ששומר עליו? שלימד אותי איך באמת מרגישה אהבה ולא רק אובססיה לגבר זבל?!” היא גיחכה. “אז ניתאי, יש לי רק דבר אחד להגיד לך: אם לא תעוף מפה תוך חמש שניות – בעלי לעתיד יפרק אותך ויעשה לך מהגולגולת ספינר.”

והיא החלה לספור לאחור: “חמש, ארבע…”
ואני צעדתי לעבר ניתאי, שהרים רגליים ונמלט.

“תברח,” גאיה קראה אחריו, “בזה אתה אלוף!”

בבת אחת פרצו מכל עבר מחיאות כפיים וגאיה בחנה אותי מופתעת. “מה… למה אתה לבן?”

שתקתי, אך בעיני נצצו דמעות.

“מתוק שלי,” היא אחזה בידי, “באמת חשבת שאלך איתו?! עוד לא הבנת שאתה האהוב האמיתי שלי?” והיא נגבה דמעה מעיני. “נו, אתה מתכוון לעמוד פה ולבכות? או שנתחתן כבר?”

הבטתי בה והרגשתי איך ליבי חוזר לחיים,
פועם,
גדל,
מתרחב.
ובפעם הראשונה, מיום שהכרנו, ידעתי בוודאות שהיא אוהבת אותי כפי שגם אני אוהב אותה, ולמרות שהרבי עוד לא אישר – הצמדתי אותה אלי ונשקתי ארוכות לשפתיה.

 

Sleek Staff

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ENGLISH